Vayedaber

רִבִּי ירְמְיָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי אִישָּׁה פִיקָחַת מַדִּיחָה כּוֹס כָּן קְעָרָה כָן תַּמְחוֹי כָן. נִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת בֵּיתָהּ בַַּשַּׁבָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשה פקחת. גרסינן להא שם ובפרק אלו קשרים והתם שייכא ואיידי דמיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי לה אגב גררה כדרך הש''ס הזה. ועל הא דלעיל התם איתאמרת דתני להאי ברייתא מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשבת שחרית וכו' ומן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתיה ועלה א''ר ירמיה ור''ז אשה פקחת הרוצה לרבץ את ביתה בשבת מדיחה כוס כאן וקערה כאן ותמחוי כאן ונמצא הבית מתרבץ מאליו בשבת:

מַתְנִיתָא בְּכֵלִים גְּדוֹלִים אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מְמַלֵּא הוּא אָדָם כֵּלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָיו וּמַטְבִּילוֹ. וְתַנֵּי נָפַל דְּלָייוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר נָפַל כֵּלָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין חַד אָמַר בְכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְּאַב הַטּוּמְאָה. 11b וְחָרֵינָה אָמַר בְכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִּוְולַד הַטּוּמְאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר בִּוְולַד הַטּוּמְאָה לְמָאן דְּאָמַר בְּאַב הַטּוּמְאָה וַאֲפִילוּ בְחוֹל טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְּטָהֳרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מתניתא בכלים גדולים. גרסי' להא לקמן ס''פ במה מדליקין ובפ''ב דביצה בהלכה ב' והתם היא דשייכא ואיידי דאיירי במתני' מטבילת כלים מייתי לה הכא דתנן שם חל י''ט להיות אחר שבת בש''א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה''א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה קאמר מתני' דלדברי הכל אין מטבילין כלים בשבת ובי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ונראה הוא שלהטביל מטומאתן נתכוין אבל בכלים קטנים שדרך לשאוב בהן מים מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך מטבילן מטומאתן:

ותני ר' הושעיא כן ממלא הוא אדם. בתוך כלי טמא מים מן הבור ומערים עליו בכך ומטבילו:

ותני. עוד בברייתא אחת כן נפל דליו או כליו בתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן:

תרין אמורין. פליגי באוקמתא דמתני' חד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דה''ט דהואיל וטומאה דמדאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילן בשבת ובי''ט שהרי אינם ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה והואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט להשתמש בהן היום:

ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין בי''ט דס''ל דאין הטעם משום הערב שמש אלא מפני שהוא מתקן את הכלי בי''ט ואפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא הי' ראוי להשתמש בו מדרבנן:

מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה. וכך היא הגירסא בפ''ב דביצה ונכונה היא ובסוף פ' במה מדליקין מסורסת ובטעות היא והך קושיא מהמתני' דס''פ במה מדליקין היא דתנינן דספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ומותיב האי מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה דלדידך דאמרת דטעמא הוה משום דבעי הערב שמש א''כ מאי איריא דקתני בין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין ביה''ש דהרי טעון הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא ושמא ישתמש בהן מיד:

א''ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר לא כדקס''ד דטעמא דידי גבי שבת ויו''ט משום הערב שמש הוא וקא מקשית לי על הא דאוקימנא דמתני' דספק חשיכה ג''כ בשנטמאו באב הטומאה מיירו הא אפי' ביה''ש דחול אסור דלא היא דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ולכך הוא מטבילן והרי לחולין אינו צריך הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן בפי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו' וא''כ אפי' בשבת וי''ט עצמו היה מותר להטביל כדי להשתמש בהן חולין בטהרה והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דביצה וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני ומשמע אפילו הך טבילה אסור אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש הוא אלא משום דמתקן הוא והלכך דוקא אם נטמאו באב הטומאה דטמאין מדאורייתא הן הוי תיקון אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא הוי כמתקן והשתא ניחא נמי דמתני' דספק חשיכה דבשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אף בביה''ש דשבת דמתקן הוא:

חָֽזְרוּ לוֹמַר תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ כְּרוּב וַאֲפוּנִין וּבָשֶָׂר טָרוּף. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר עִילָּא אַף רָאשֵׁי לִפְתּוֹת וְרָאשֵׁי קֵפַלּוֹטוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כְּתַבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. בֵּצִים מָה הֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אַבָּא עָלָה לְבֵיתוֹ וּמָצָא שָׁם בֵּיצִים וְאָסַר חַמִּין וְהִתִּיר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה אֲנִי וְאַבָּא עָלִינוּ לְחַמַּת גָּדֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵּיצִים קְטָנוֹת כְּחִזְרִרִין וְטַעֲמוֹן יָפֶה כְּפִינְקְרֵסִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בצים קטנות כחזרדין. שהיו מצומקות הרבה עד שנעשו קטנות כעוזרדין קורמ''ש או סורבו''ש בלע''ז והיה טעמן יפה כפינקרסין והוא פרי חשוב מאוד בפ''ז דפאה ובפ''ק דסוטה א''ר יונתן יפה ספסוף שאכל בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו:

חזרו לומר. על הברייתא דלעיל קאי דקנסו בשוכח וחזרו לומר דדוקא בתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו בהא הוא דאיכא למיחש שלא יניח במזיד וכו' כדמפרש ואזיל מה הוא מצטמק ויפה לו:

ובשר טרוף. דמכיון שכבר טרוף הוא מצטמק ויפה לו:

בצים מה הן. אם הן כתבשיל שמצטמק ויפה לו:

ואסר להם. דמצטמק ויפה לו הויא כדלקמיה:

חמין. שנשתהו ע''ג כירה והתיר דמצטמק ורע להן:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵּן הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. תַּנֵּי הַמְבוּשָּׁל בְּשַׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ. 12a בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. רַב כַּד הֲוֵי מוֹרֵי בַּחֲבוּרָתֵיהּ מוֹרֵי כְּרִבִּי מֵאִיר. בְּצִיבּוּרֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הוֹרֵי לוֹן. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה כָּל דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְמֵזִיד אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים לֹא יֵאָכֵל וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין חַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. בָּעִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן אַתְּ מַה אַתְּ אָמַר אָמַר לוֹן אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. שָׁמַע רַב חִסְדָּא וָמַר הוּתְּרוּ שַׁבָּתוֹת לֹא כֵן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַשּׁוֹכֵחַ תַּבְשִׁיל עַל גַּבֵּי כִירָתוֹ בַשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. נֶחְשְׁדוּ שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין מֵזִידִין וְאוֹמְרִים שְׁכֵיחִין הָייִנוּ וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַשּׁוֹכֵחַ. וְאַתְ אָמַר הָכָא הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין וְלֹא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְבַשְּׁלִין. קָֽנְסוּ בְמַנִּיחַ וְלֹא קָֽנְסוּ בִמְבַשֵּׁל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רב כד הוה מורי בחבורתיה. לתלמידיו הוה מורי כר''מ לקולא:

בצבורא. כשהיה דורש ברבים היה דורש כר' יוחנן הסנדלר לחומרא מפני עם הארץ שלא ליזלזלו באסור שבת:

כרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הורי לן. בציבורא דמחמיר טפי דתני וכו' בתוספתא שם ולדידיה המבשל בשבת אף בשוגג אסור עולמית ובין לו בין לאחרים לא יאכל:

את מה את אמור היכי סבירא לך להלכה אמר לון אני אין לי אלא משנה דסתם לן רבי כר''מ המעשר והמבשל וכו':

שמע רב חסדא להא דר' יוחנן. דמפרש לסתמא דמתני' כר''מ לקולא ואמר הותרו שבתות בתמיה לא כן א''ר הונא וכו'. ואסרו להן את השוכח. אפי' בשוגג וא''כ ה''ה במבשל ואת אמר הכא הכין דמבשל מותר בשוגג בתמיה:

קנסו במניח. אליבא דר' יוחנן הוא דמשני לה דאע''ג דבראשונה היו אומרים דשוכח ומניח תבשילו ע''ג כירה דינו כמבשל בשבת כשחזרו וקנסו לא קנסו אלא במניח דקילא ליה וגזרינן דיניח במזיד ויאמר שכוח הייתי אבל לא קנסו שוגג במבשל דלא חיישינן דעביד אסורא כי האי במזיד:

שמואל. היה פוסק כר' יוחנן הסנדלר:

במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. כדמפרש טעמיה בריש פרק אלו נערות דיליף לה מקרא דכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה יכול אפי' בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:

ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. דס''ל דקנסינן שוגג אטו מזיד ולדידיה דוקא דעביד איסורא אבל אחרים למוצאי שבת מותרין אבל לא בו ביום דלא ליתהנו מעבירה:

במזיד לא יאכל עולמית. הוא דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת:

ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת. אבל לא בו ביום בין הוא בין אחרים:

במזיד לא יאכל. בו ביום עד שתחשך:

שוגג יאכל. אפי' בו ביום:

תני. בתוספתא דשבת פ''ג וגרסי' להא בפרק כירה עד סוף הלכה:

מתניתא אמרה כן. כלומר מלישנא דקבע התנא במתני' שמעינן נמי הכי דמדכללינהו להמעשר והמבשל בחדא בבא דקמ''ל בהא דכמו בהמבשל בשבת ודאי ששגג באיסור והזיד באיסור מיירי דבידע שמלאכה זו אסורה אלא שוגג בשבת מסתברא דליקנסיה שוגג אטו מזיד הואיל ועבר על מלאכה מאבות המלאכות אלא ע''כ דשגג במלאכה שלא ידע שבישול אסור ולא קנסו בזה אטו במזיד וא''כ ה''ה במעשר בששגג באיסור והזיד באיסור:

בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. השתא מהדר למתני' דידן ומפרש להא דקתני המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל היינו ששגג בהאיסור שלא ידע שאסור לעשות בשבת הלכך לא קנסו אותו ובמזיד באיסור קנסו אותו ולא יאכל דאלו ידע שאסור לעשר אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת לא בעי ר' שמואל לאוקמה משום דס''ל דבכה''ג שידע מן האיסור הוה לן למיקנס שוגג אטו מזיד הלכך מוקי לה דכולה מיירי שידע משבת אלא ששגג בהאיסור ולא שייך כאן למקנסיה בשוגג אטו מזיד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source